תביעה לפי פקודת בזיון בימ"ש שהגישה אשה נגד בעלה לשעבר

בפני תביעה לפי פקודת בזיון בית משפט שהגישה התובעת כנגד הנתבע, בעלה לשעבר. 

הרקע לתביעה

התובע והנתבעת נישאו זל"ז כדמו"י בהולנד בשנת 1967, ובסמוך לאחר מכן עלו לישראל.

מערכת היחסים בין בני הזוג עלתה על שרטון, וביום 11.11.1998 הגישה התובעת תביעה רכושית כנגד הנתבע (תמ"ש 22661/98).

בפסק הדין מיום 12.12.2001 (להלן: פסק הדין) נקבע כדלקמן:

"מחצית הסכומים בפלורינים כפי שהיו עד 21 באוקטובר 1998 בחשבון המשותף לצדדים מס' ... בבנק לאומי סניף בית וגן - שייכים לתובעת.

כספי מענק הפרישה שקיבל הנתבע הינם כספים משותפים לצדדים, הנתבע יעביר מחציתם כערכם ביום 21.10.1998 לתובעת.

מניות פיא וישראמקו כפי שהיו עד יום 21.10.1998 בחשבון ... משותפות לצדדים, מחציתם יועברו על שם התובעת."

זמן קצר לאחר מתן פסק הדין חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר אושר בפני ביום 30.6.2002 וניתן לו תוקף של פסק דין.

בסעיף 5(א) להסכם הגירושין נקבע כדלקמן:

"הצדדים מסכימים כי כל הכספים לרבות ני"ע ומניות בחשבונות הבנקים שהצטברו במהלך החיים המשותפים של בנה"ז (עד יום 30.9.1998) יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים."

משמע: על פי הסכמת הצדדים יהא 30.9.1998 היום הקובע לצורך האיזון ביניהם, ולא 21.10.1998 כפי שנקבע בפסק הדין מיום 12.12.2001. 

כן, בסעיף 5(ג) להסכם נקבע:

"מוסכם כי בנוסף למחצית מתמורת הדירה ומחצית מכספי הצדדים, יעניק הבעל לאישה סך השווה בש"ח ל - 50,000 דולר ארה"ב. מחצית מסכום זה (25,000 דולר ארה"ב) יוענק לאישה ע"י הבעל מתוך הכספים הנמצאים בחשבונותיו בבנקים והמחצית השנייה (25,000 דולר ארה"ב) תשולם לאישה מתוך חלקו של הבעל מהתשלום האחרון שיתקבל ממכירת דירת הצדדים."

בהתאם להסכמות ביניהם, העביר הנתבע לתובעת ביום 1.8.2002 סך של 504,853 ש"ח.

התביעה

התובעת טוענת כי הנתבע לא העביר לה את מלוא הסכומים אשר היה עליו להעביר לה על פי הסכם הגירושין.

ראשית, עפ"י פסק הדין היה על הנתבע להעביר לתובעת מחצית ממניות פיא וישראמקו כפי שהיו עד יום 21.10.1998 בחשבון המשותף. ברם, לדברי התובעת, ביום 13.10.1998 פדה הנתבע מתוך המניות הנ"ל 9119 מניות פיא בשווי של 50,124 ש"ח וביום 19.10.1998 העביר את 2592 מניות פיא שנותרו בחשבון המשותף, בשווי 14,340 ש"ח, לחשבון חדש שפתח על שמו בלבד. לפיכך טוענת התובעת כי על הנתבע להשיב לה מחצית מסכומים אלו, בסך 32,232 ש"ח, כערכם ביום 21.10.1998 ובתוספת הצמדה וריבית כחוק.

שנית, עפ"י פסק הדין מחצית הפלורינים ההולנדיים שהיו בחשבון המשותף עד 21.10.1998 שייכים לתובעת. לדברי התובעת, ביום 1.7.1998 העביר הנתבע 16,766 פלורינים מן החשבון המשותף לחשבון פרטי שלו בבנק לאומי סניף רחביה ..., ולאחר מכן המשיך להזרים כספים מן החשבון המשותף לחשבונו הפרטי, כך שבעוד ביום 23.9.1998 היו בחשבון 110,847.84 פלורינים, הרי ביום 13.10.1998 נותרו בו 23,052 פלורינים בלבד וביום 22.10.1998 עמדה יתרת החשבון ע"ס של 0 פלורינים. לפיכך טוענת התובעת, כי על הנתבע להחזיר לה מחצית מהסכום אותו הבריח מהחשבון המשותף: (16,766 + 110,847.84)/2 = 63,806 פלורינים הולנדיים, כערכם ביום 30.9.1998 ובתוספת הצמדה וריבית כחוק.

שלישית, עפ"י פסק הדין כספי הפרישה שקיבל הנתבע הינם כספים משותפים לצדדים ועל הנתבע להעביר מחציתם כערכם ביום 21.10.1998 לתובעת. התובעת טוענת, כי מלוא כספי הפרישה שקיבל הנתבע בגין עבודתו בקרן קיימת לישראל (להלן: קק"ל)  היו מופקדים בחשבונות על שמו בבנק דיסקונט סניף בית וגן, 264,300 ש"ח בח-ן ... ו - 350,000 ש"ח בח-ן .... ברם, לדבריה, לנתבע הייתה גם קופת גמל "תמר" בה היו 183,491 ש"ח, הוא קיבל הפרשי שכר בסך 47,669 ש"ח ביוני 1998 ובסך 20,785 ש"ח ביולי 1998, וכן קיבל סכום של 108,000 ש"ח אשר הופקדו לחשבון בבנק דיסקונט סניף בית וגן. בנוסף, לנתבע הייתה קרן השתלמות בה צבר למעלה מ - 50,000 ש"ח וגם בסכום זה עליו להתחלק עם התובעת עפ"י הסכם הגירושין. לפיכך, טוענת התובעת, על הנתבע להחזיר לה מחצית מסך כל כספי הפרישה שקיבל, בסך 487,122 ש"ח, כערכה ביום 21.10.1998 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כן עליו להחזיר לה מחצית מסכום הצבירה של קרן ההשתלמות כערכה ביום 21.10.1998, היינו 25,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לבסוף טוענת התובעת גם, כי הנתבע הודה במכתב מיום 19.7.2002 שבעת עזיבתו את הבית היו בארנקו 5,000 דולר ארה"ב במזומן, וכי עליו להחזיר לה את מחציתם בסך 2,500 דולר.